החלטות שיפוטיות שניתנו

החלטה בתיק 40536/08/17

בבית משפט השלום בתל אביב יפו
לפני כבוד השופט אודי הקר
: שמואל בלאכר התובע
ע”י ב”כ עו”ד גיא צברי
נגד
: 1. אבי רועי דוביצקי

דוד אביגדור
Google lnc .3
חברת פרטנר תקשורת בע”מ
550223549 5. פרטנר פתרונות תקשורת ונייחי
בע”מ 514350024 012 סמייל טלקו .6
בע”מ ‘ 013 נטוויז’ .7
הוט נט שירותי אינטרנט בע”מ
בע”מ ‘ 9. אינטרנט רימו
10 . בזק בינלאומי בע”מ
ע”י ב”כ עו”ד אייל בליזובסקי
החלטה
בהמשך לאמור בפרוטוקול הדיון ולאור הודעתו של המשיב 2, כי הוא מסכים לצו, ניתן בזה צו נגד
: המשיב 2 כמבוקש בסעיפים א ו ב לבקשה למתן סעדים זמניים שהגיש המבקש ביום 4.9.17
המשיב 2 ימנע מהפצת פרסומים מכפישים אודות המבקש המייחסים לו עבירות מין בכלל
ופדופיליה בפרט. כן יסיר המשיב 2, תוך 48 שעות, כל פרסום שפרסם או שמפורסם באמצעותו
המכפיש את המבקש או מייחס לו עבירות מין בכלל ופדופיליה בפרט.
לעניין הצו המבוקש נגד המשיב 1: כל עוד לא התיר בית המשפט המחוזי, בגדרו של הליך הכינוס,
את המשך ניהול ההליכים נגדו, הרי שההליכים מעוכבים וממילא לא ניתן ליתן צו נגדו. יתיר בית
המשפט את המשך ניהול ההליכים – יהא רשאי המבקש לעתור לסעד המבוקש בבקשה.
לעניין הוצאות המשיבה 10 (בזק בינלאומי): הבקשה נגד המשיבה 10 (כמו הבקשה נגד המשיבים
9-3 ) נדחתה מבלי שנידונה לגופה. המבקש הבהיר כי הבקשה התייתרה לאור הגשת הבקשה
לחסימת האתרים אותה הגיש בבית המשפט המחוזי, במסגרתו של הליך הכינוס. מקבל אני את
טענתו של המבקש, כי שעה שנקט בהליכים כאן טרם ניתן צו הכינוס וממילא לא היה בידו לחזות
מראש את הליך הכינוס ואת הגשת בקשתו שם. עם זאת, יש לזכור כי בסופו של יום הליך זה
הוגש נגד המשיבה 4 והסב לה הוצאות ותוצאותיו של ההליך הם שהבקשה לא התקבלה. עוד יש
לזכור, כי היה בידי המבקש להודיע עובר למועד הדיון, כי ההליך נגד המשיבה 4 התייתר (ללא
צורך בהסכמתה). לו היה עושה כן לא הייתה נדרשת המשיבה 4 להתייצב לדיון היום. מששקלתי
את טענות הצדדים ובשים לב לכך שטענות הצדדים, לגופו של עניין, תתבררנה בבית המשפט
המחוזי ושם אף יטענו הצדדים להוצאותיהם בגין ההליך, אני פוסק כי המבקש ישלם למשיבה 4
הוצאות, על הצד הנמוך, בסך כולל של 1,500 ש”ח בגין ההליכים בתיק זה.
. , כ”ז אלול תשע”ז, 18 ספטמבר 2017 , בהעדר הצדדי ניתנה היו

החלטה בתיק 42937/11/17 מיום 19/12/2018 הדוחה את הבקשה של ניב אביטל לסגור עמוד פייסבוק

	מספר בקשה:29
לפני	כבוד השופט אלי ברנד
מבקש	ניב אביטל
נגד
משיבים	1. אבי דוביצקי 2. קרן כץ 3. Facebook Ireland Ltd. – נמחקה 4. Facebook Inc – נמחקה.
ב”כ המבקש: עו”ד גיא צברי ב”כ המשיבה 2: עו”ד יובל חרש
החלטה

לפני בקשת המבקש על פי פקודת בזיון בית המשפט (להלן: “הפקודה”) להטלת סנקציות על המשיבים 2-1 בשל העובדה שלא קיימו את הוראות פסק הדין שניתן נגד המשיב 1 (הוא הנתבע 1 בהליך העיקרי) ביום 20.6.18 בהעדר הגנה, המורה לו, בין היתר –

המשיבה 2 אינה צד להליך העיקרי אולם לטענתה היא המנהלת היחידה של דף הפייסבוק הנזכר בפסקה א’ המצוטטת מפסק הדין לעיל (להלן: “דף הפייסבוק”).

על פי טענת המבקש, בכך שכמנהלת דף הפייסבוק לא פעלה המשיבה 2 לביצוע הוראות פסק הדין האמור סייעה למשיב 1 לרוקן מתוכן את הוראות פסק הדין נגדו, ועל כן ומכח הוראות סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט יש מקום לאכוף עליה את ביצוע פסק הדין בקנס או במאסר.

המשיבה 2 מתנגדת לבקשה מכל וכל בטענה כי פסק הדין לא ניתן נגדה וכי לא היתה צד להליך, אין היא פועלת יחד עם המשיב 1 לסיכול ביצוע פסק הדין ולא קבלה כל פניה, דרישה או התראה על פיהן עליה לבצע את פסק הדין קודם להגשת הבקשה שלפני.

המשיב 1 הגיש תגובה בכתב לבקשה אשר לא נתמכה בתצהיר ואף בחתימתה (סעיף 7) נאמר כי אין בכוונתו להגיע לדיון עקב שלל סיבות אשר לא פורטו ולטענתו (גם היא לא מפורטת) חלקן אינן בשליטתו וכי הוא מותיר לשיקול דעת בית המשפט כיצד לנהוג בשל כך.

ברקע הדברים יש להעיר כי טרם מתן פסק הדין דלעיל עתרה המשיבה 2 עם אחרים להתיר לה להצטרף להליך שלפני במעמד של “ידידי בית המשפט” על מנת להביא לפני בית המשפט ראיות מהותיות לגוף ההליך, בקשה אשר נדחתה על ידי.

עוד יוער כי קודם למתן פסק הדין האמור אך לאחר שניתן בהעדר הגנה ובוטל פסק דין קודם נגד המשיב 1 עתרה המשיבה 2 לבית משפט השלום הראשון לציון נגד המשיבה 3 בבקשה לסעד הצרתי אשר יורה כי הדף מצוי בניהולה וכי רק לה מוקנית האפשרות לסגור אותו או לעשות בו שינויים מהותיים (ה”פ 15602-04-18) ובקשה זו נמחקה בהסכמת הצדדים.

בתגובתה לעתירה האמורה הודיעה המשיבה 3 לבית המשפט בראשון לציון כי המשיבה 2 אינה המנהלת היחידה של דף הפייסבוק האמור וכי המנהל הראשון אשר יצר את הדף והעניק סמכות ניהול למשיבה 2מחזיק באותן סמכויות ניהול ביחס אליו, כאשר מדובר במשיב 1 דכאן, ובסיכומים שהגישה ביחס לבקשה לצירוף ידידי בית המשפט נכתב במפורש כי מי שיזם את הקמת העמוד הוא המשיב 1.

בדיון שהתקיים לפני נחקרו המבקש והמשיבה 2.

דיון והכרעה:

א. המסגרת הנורמטיבית

עתירת המבקש מבקשת להסתמך על פסיקת בית המשפט העליון בע”א 371/78 מוניות הדר לוד בע”מ נ’ אמיל ביטון (פ”ד לד(4) 232, 239 (24.6.1980) פסקה 7, להלן: “הלכת מוניות לוד”) כי –

“סעיף 6 לפקודה מעניק לבית-המשפט כוח לכוף ציות לצו. המקרה הרגיל לשימוש בכוח זה הוא באכיפת הצו על מי שהוא צד לו. אך נראה לי, כמו לשופט זוסמן בהמ’ 306/50, כי על-פי לשונות, אין סעיף 6 מצומצם למקרה זה בלבד. ציות לצו ניתן לכוף גם בנקיטת אמצעים כלפי אדם שאינו החייב על-פי הצו, אך שמעשיו או מחדליו הם המביאים להפרת הצו. צו המופנה כלפי פלוני, רק פלוני יכול לקיימו, אך אלמוני יכל להביא לידי כך שפלוני לא יקיים את הצו. נקיטת אמצעים כלפי אלמוני נעשית, על כן, לא כדי להביא אותו לידי קיום הצו – שהרי הצו אינו מכוון כלפיו – אלא כדי להביא את פלוני לידי קיום הצו. על כן, נקיטת אמצעים כלפי אלמוני היא במסגרת הכוח הניתן לבית-המשפט “to enforce by fine or imprisonment obedience to any order”.“

מהחלטה זו מבקש המבקש לגזור גזירה שווה לענייננו ולטעון כי המשיבה 2, כמי שמנהלת בעצמה את דף הפייסבוק ופועלת בצוותא עם המשיב 1 – כעולה לטענתו מבקשתה להצטרף להליך זה כידידת בית המשפט, מבקשתה לסעד הצהרתי ומחקירתה – גורמת לאי קיום פסק הדין ועל כן ניתן להפעיל נגדה את הסנקציות הקבועות בפקודה.

ביחס להלכת מוניות לוד מצינו כבר בפסיקה ניתוח מפורט של המגבלות על הטלת הסנקציות שבפקודת בזיון בית המשפט על מי שלא עליו הוטל הצו שהופר, וכך נאמר בעפ”א (מחוזי חיפה) 101/02 אורי גליקמן נ’ דגנית השקעות ומקרקעין בע”מ ((10.9.2002) פסקאות 14-12, ההדגשות שלי זולת במקום בו נאמר אחרת במפורש) –

“12. … לשון סעיף 6 לפקודה, מאפשרת גם אכיפת צו מסוג “עשה” …

ייתכנו מקרים, בהם נאכוף על צד זר, גם צו מסוג “עשה”. כך לדוגמה, מקום בו חייב בית המשפט חברה נתבעת בתביעת לשון הרע, לפרסם התנצלות או להמציא מסמכים. במקרה כזה, ניתן להטיל על מנהל החברה, כאורגן, צו לפי פקודת בזיון בית משפט, אם הנתבעת מפרה את ההחלטה השיפוטית ואינה מפרסמת את ההתנצלות, או אינה מוסרת את המסמכים.

13. עם זאת, יש לשמור על הגבול הדק בין הטלת סנקציה על אורגן של החברה – או כל צד זר להליך – כדי שלא יסכל בהתנהגותו את ביצוע ההחלטה השיפוטית המופנית כלפי החברה, לבין הטלת אחריות אישית על האורגן, במקומה של החברה, מקום בו ההחלטה אינה מופנית כלפי האורגן.

… קו התיחום הוא בין מעשה או מחדל של האורגן – או הצד הזר להליך – שיש בו כדי לסכל באופן ישיר את ביצוע ההחלטה השיפוטית.

…

אולם, אין לחייב את הצד הזר לבצע בעצמו את החיוב נשוא ההחלטה השיפוטית, במקום הצד כנגדו ניתנה ההחלטה השיפוטית, שאם כך נעשה, נמצאנו מטילים על צד זר, חיוב בהליך שהוא לא היה צד לו.

לדוגמא: ראובן, הגיש תביעה בגין ליקויי בנייה … בית המשפט הורה בפסק הדין כי על שיכון בע”מ לתקן ליקויים בדירות, אלא שזו אינה מקיימת את פסק הדין וראובן עותר לבית המשפט בבקשה להטלת סנקציות מכוח פקודת בזיון בית משפט. קשה להלום, כי בית המשפט יפסוק, במסגרת הליך של בזיון, כי על מנהליה של שיכון בע”מ לשאת בעלות התיקון, אם זו לא תבצע את פסק הדין. …

14. …

מדובר בצו עשה – שהוא כשלעצמו חריג במסגרת הליך של בזיון – החורג מהחיוב הישיר בפסק הדין … לא לכך נתכוונה הלכת מוניות לוד, ויש להיזהר ביישומה, שלא לטשטש ההבחנה בין מי שהיה צד להליך לבין צד זר להליך. כך עולה מדברי השופט ברק (שם, עמ’ 239):

“נקיטת אמצעים כלפי אלמוני [הזר להליך – י.ע.] נעשית, על כן, לא כדי להביא אותו לידי קיום הצו – שהרי הצו אינו מכוון כלפיו – אלא כדי להביא את פלוני [הצד להליך כנגדו ניתן הצו – י.ע.] לידי קיום הצו” (ההדגשה שלי – י.ע.)“

גם בית המשפט העליון הבהיר את הדברים וברע”א 9191/05 גיורא מלר נ’ יעל כהן (6.1.2020) קבע כדלקמן (ההדגשה שלי) –

“כדין נהג בית המשפט המחוזי במוצאו כי אין מקום, בגדר הליך לביזיון בית משפט שהתנהל לפניו, לחייב את מלר באופן אישי לבצע את צווי העשה שהופנו כנגד הקבלן בלבד. צווי העשה לא הופנו כנגד מלר באופן אישי. לפיכך, אי-ביצועם של אותם צווים, עשוי, לכל היותר, להוביל לנקיטת הליכי ביזיון בית משפט כלפי מי שהיה חייב בביצועם, הוא הקבלן. ככלל, אין לנקוט הליכי בזיון בית משפט כלפי אדם או גוף שמלכתחילה אינו מחוייב על פי הצו, נשוא בקשת הבזיון.“

במקרה אחר הבהיר בית המשפט העליון (רע”א 4036/14 חסן מסעודין נ’ אלכסנדר קושניר – מנהל הרשות הממשלתית למים ולביוב (29.12.2014) פסקה 23, ההדגשה שלי) –

“לא מצאתי ממש בטענות המבקש לעניין האפשרות לנקוט בהליכי בזיון נגד “זרים” להליך, אפשרות חריגה כשלעצמה“

עיון בהלכת מוניות לוד מלמד כי גם מגופה ניתן ללמוד כי מדובר במקרה ייחודי אשר אינו יכול לשמש בנין אב כללי בנושא זה, אלא למקרים הספציפיים ההולמים את נסיבותיו.

בהלכת לוד דובר בצו מניעה אשר אסר במפורש על חברת מוניות לוד לרבות חבריה, נהגיה השכירים וכל הפועלים בשמה ומכוחה להסיע נוסעים מנתב”ג, כאשר בית המשפט איפשר הטלת סנקציה על פי הפקודה על נהג שהסיע נוסעים בניגוד לצו וקבע כי הצו חל גם על נהגי החברה וכן כי הדרך היחידה בה יכולה היתה חברת המוניות להפר את הצו היתה באמצעות נהג מטעמה, אשר על כן נקבע כי היה מקום להטלת הסנקציה על פי הפקודה גם עליו.

גם בלשון הלכת מוניות לוד מצינו לגבי אותו נהג (שם, ההדגשה שלי) –

“שמעשיו או מחדליו הם המביאים להפרת הצו. צו המופנה כלפי פלוני, רק פלוני יכול לקיימו, אך אלמוני יכל להביא לידי כך שפלוני לא יקיים את הצו. נקיטת אמצעים כלפי אלמוני נעשית, על כן, לא כדי להביא אותו לידי קיום הצו – שהרי הצו אינו מכוון כלפיו – אלא כדי להביא את פלוני לידי קיום הצו.“

עתה באה העת לבחון את משמעות האמור ביחס למשיבים 2-1 דכאן, ואפתח דווקא במשיבה 2.

ב. האם יש מקום להטיל סנקציות מכח הפקודה על המשיבה 2

בענייננו, גם אם אקבל את טענת המבקש כי המשיבה 2 מנהלת את הדף בצוותא עם המשיב 1, ואינני סבור כי הדבר הוכח, עדיין אין בכך כדי לקבוע כי מחדליה הם המביאים להפרת הצו שכן לכאורה יכול המשיב 1 בעצמו – כמי שלטענת המבקש העניק למשיבה 2 את זכויות הניהול בדף, אך שמר אותן גם לעצמו – לקיים את צו בית המשפט והמנעותו מעשות כן אינה נובעת או נגרמת על ידי פעילות המשיבה 2 בדף הפייסבוק.

גם לאחר חקירת המשיבה 2 בדיון לא מצאתי שהמבקש הוכיח כי המשיבה 2 היא עושת דברו של המשיב 1 ומי פועלת כ”זרועו הארוכה” בניהול דף הפייסבוק.

רישום שמו של המשיב 1, מספר הטלפון הנייד וכתובת הדוא”ל שלו בפרסומים בדף הפייסבוק שבמוצגים מב/1 – מב/3 אינו מלמד בהכרח על היותו מנהל משותף של הדף עם המשיבה 2, כפי שהסבירה זו בחקירתה וטענותיה לא נסתרו, וקל וחומר שלא על היותו מי שמפעיל אותה בניהול הדף ופועל באמצעותה.

בהקשר זה אזכיר כי מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהעדר הגנה, מבלי שהתבררו לאשורן הטענות השונות ומבלי שמדובר בהכרעה מנומקת לגביהן, ועל כן הרחבת תוצאות פסק הדין על מי שלא היה צד אליו היא מהלך קשה שבעתיים אשר יש לנקוט בו בזהירות ובמשורה.

זאת ועוד, לא הוצגה כל ראיה כי כל הדף עוסק במבקש ומן המוצגים עולה דווקא תמונה הפוכה, של טיפול בשלל מי שחשודים בפדופיליה.

הצדק, איפוא, עם המשיבה 2 בכך שצו עשה המורה על סגירה מוחלטת של דף פייסבוק, ולא מחיקת פרסומים ספציפיים מתוכו, הוא מהלך מרחיק לכת שבצידו פגיעה לא מבוטלת בחופש הביטוי, כאשר דף הפייסבוק עוסק לכאורה בנושא שלו חשיבות ציבורית מן המעלה הראשונה – זיהוי פדופילים ומניעת פגיעתם הרעה – וייתכן כי גם שיקול זה ראוי שיכלל בשיקולי המדיניות הראויה ויוביל לכך שינקט ריסון יתר בהטלת הסנקציות שבפקודה, במיוחד על מי שלא היתה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין.

יש להעיר כי ענין ציבורי שכזה בתוכן הפרסומים בדף הפייסבוק הוא חלק מיסודות הגנת האמת בפרסום בדיני לשון הרע שביסוד תובענה זו, וגם שיקול זה ראוי להביא בחשבון.

הוסיף בית המשפט העליון בהלכת מוניות לוד וקבע (פסקה 10 רישא) –

“גישתנו העקרונית, כי אף “זר” לצו המניעה עשוי במקרים מתאימים להתחייב באחריות על-פי סעיף 6 לפקודה, מעוררת את השאלה מיהו אותו “זר”. נראה לי כי בענין זה אין זה אפשרי ואף אין זה רצוי, לקבוע מבחנים נוקשים. רשימת “הזרים” אינה רשימה סגורה, והיא כוללת בחובה את כל אלה אשר על-פי הפירוש הנכון של הצו השיפוטי נכללים במסגרת אלה אשר התנהגותם תביא לידי המרית צו בית-המשפט בעתיד.”

אמירה זו של בית המשפט העליון כמו גם רשימת הדוגמאות ל”זרים” אשר ראוי להטיל עליהם סנקציות לפי פקודת הבזיון, המובאות בפסק הדין מיד לאחר הציטוט דלעיל, מלמדות כי מדובר במי שהוא הגורם הישיר בפועל להפרת הצו, מה שאין כן בענייננו.

כל העת יש לזכור כי הכלל של מתן יומו של אדם בבית המשפט הוא כלל בעל ערך מעין חוקתי בשיטת המשפט הישראלית ובהטלת סנקציות כאמור על מי שלא היה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין שלא קויים יש משום פגיעה בזכות הטיעון שלו כנגד עצם מתן פסק הדין, אם פסק הדין אמור להיות מקויים גם על ידו, ושוב מדובר בסיבה לפרשנות מצמצמת של המקרים בהם יוטלו הסנקציות על “זר” להליך במסגרתו ניתן פסק הדין.

עוד יש להזכיר כי בנידון דידן התנגד המבקש התנגדות נחרצת לאפשר למשיבה להצטרף להליך, הגם שדובר על מעמד של ידידת בית המשפט, ובכך השפיע באופן אקטיבי על מניעת מעורבותה בהליך ועימה מניעת אפשרותה לטעון כנגד הצו גופו, והרי לנו שיקול נוסף שלא למהר ולהטיל על המשיבה 2 את הסנקציות כמבוקש.

בהמשך הלכת מוניות לוד (פסקה 11, ההדגשות שלי) נקבע –

“מחד גיסא, זר שאינו יודע על קיומו של הצו השיפוטי, אין להביאו לדין בגין ביזיון על הפרתו. ידיעה קונסטרוקטיבית אינה מספקת. מאידך גיסא, אין כל סיבה שלא להטיל אחריות על זר למרות שהצו לא נמסר לו. אכן, הגישה הראויה היא, כי המצב הנפשי הנדרש מהזר – כמו המצב הנפשי הנדרש ממי שהצו עצמו חל עליו – הוא מודעות בפועל על דבר קיום הצו השיפוטי, תוכנו, והפרתו.”

בקשר לקביעה זו יוזכר כי המשיבה 2 טענה במפורש כי לא הומצא לה פסק הדין ואף לא נשלחו אליה פניה, דרישה או התראה כי עליה לקיימו טרם הבקשה והמבקש לא הוכיח אחרת, ועל כן דומה כי אין היא עומדת גם בקריטריון זה להטלת סנקציות כנגד “זר” להליך.

על כל האמור לעיל יש להוסיף את העובדה שבהחלטתי מיום 19.6.18, עובר למתן פסק הדין והחתימה על הפסיקתה הנובעת ממנו, הוריתי לב”כ המבקש במפורש לנסח את הפסיקתה כך שתהא מופנית כנגד המשיב 1 “בלבד”, להסיר ממנה הוראות כלליות שאינן מופנות כלפיו ישירות (כגון – דף הפייסבוק יסגר, הפרסומים נגד התובע יוסרו וכד’) ולהמירן בהוראות המוטלות במפורש על המשיב 1 בלבד ואף להסיר מן הפסיקתה הוראה המוטלת על המשיב גם באמצעות אחרים.

פסק הדין נוסח, איפוא, באופן מפורש ומובהק כך שביקש למנוע טענה כי מאן דהוא זולת המשיב 1 עצמו חב מכוחו בחיוב כלשהו ודומני כי עמידה על הבקשה ביחס למשיבה 2 יש בה גם משום נסיון לא ראוי לעקוף את ההחלטה שקדמה למתן פסק הדין.

הפועל היוצא ממכלול האמור לעיל הוא כי אני דוחה את הבקשה כלפי המשיבה 2.

ג. האם יש להטיל סנקציות מכח הפקודה על המשיב 1

אשר למשיב 1, כאן שונים פני הדברים תכלית השוני.

מדובר במי שכלפיו ניתן פסק הדין אך לא קיימו, אשר הגיש תגובה לבקשה – שלא נתמכה בתצהיר בניגוד להוראות תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי (ולענין חשיבותו המהותית של תצהיר לתמיכה בעובדות ראו ע”א 409/13 שידורי קשת בע”מ נ’ שמעון קופר (11.4.2013)) – ובסעיף 7 שלה ציין במפורש כי הוא מודע לדיון אך לא יתייצב אליו, כפי שאכן קרה בפועל, ואף לא עתר לאפשר לו להשתתף בדיון בדרך חלופית דוגמת היוועדות חזותית – אמצעי שכבר איפשרתי לו לעשות בו שימוש בתובענה זו לצורך מתן עדות.

לפיכך, סבור אני כי יש מקום לקבל את הבקשה ביחס אל המשיב 1, בהעדר התייצבות ובהעדר הגנה של ממש.

דא עקא, המבקש עתר להטלת עונש של מאסר על המשיב 1 לצורך אכיפת ביצוע פסק הדין נגדו.

בע”פ 2595/13 רחל סופר נ’ ארז איתן, עו”ד (29.9.2014) קבע בית המשפט העליון כי במקרה של אי התייצבות “ממרה” לדיון בבקשה על פי פקודת בזיון בית המשפט דרך המלך היא הבאתו באמצעות צו הבאה, כהוראת סעיף 6(2) לפקודה, ולא קבלתה במעמד צד אחד.

ברם בענייננו מדובר במהלך בעייתי עת עסקינן במי שלגביו טען המבקש, ואף אישר זאת בכתב בעצמו, שמתגורר בחו”ל ונמנע באופן קבוע מהגעה ארצה, לרבות בכל הקשור להליכים משפטיים המתנהלים נגדו ואף להליך ספציפי זה.

עוד קבע בית המשפט העליון בע”פ 2595/13 האמור (פסקה 24 לפסק הדין) כי –

“הלכה היא, כי תכלית הסנקציות הקבועות בפקודת הביזיון היא אכיפתית ולא עונשית. במילים אחרות, צו שניתן בבקשה לפי הפקודה, מטרתו להביא לציות להחלטה שיפוטית שלא קוימה, ולא להעניש את המפר … על כן, במקרה בו האדם שכלפיו מופנית ההחלטה השיפוטית אינו יכול לקיימה, אין מקום, ככלל, להפעיל את פקודת הביזיון ... זאת ועוד, הפקודה מאפשרת הטלת קנס או מאסר, או שילוב של אלה. בפסיקה נקבע כי על בית המשפט לנקוט סנקציה מידתית, לבל תהפוך הסנקציה לעונשית במהותה …“

לאור האמור ותוך איזון בין המגמה האמורה של הסנקציות הקבועות בפקודה, העובדה שהמשיב 1 לא התייצב אך גם לא הוצא נגדו צו הבאה, ועוצמת הסנקציה ומידת פגיעתה, הדעת נותנת כי לא זה המקרה בו יש מקום להטיל עליו – ודאי שלא בשלב זה – סנקציה של מאסר אלא יש להסתפק בהטלת קנס.

אשר לגובה הקנס, עוד בע”א 24/78 ויטקו כימיקלים בע”מ נ’ מעדי סלמאן (פ”ד לג(3) 101, 107 (23.5.1979) בפסקה 2 לחוות דעת השופט (כתוארו אז) אהרון ברק נאמר –

“חברי הנכבד השופט אשר, קבע כי יוטל על המשיב הממרה קנס בסך של 500 ל”י לכל יום של המריית הצו בעתיד. לכך אני מסכים, שכן כפייה זו עולה בקנה אחד עם המטרות העומדות ביסודו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. הטלת קנס “בפועל” עשויה להכביד על הממרה, אך היא עשויה לעתים להחטיא את המטרה, שכן אין בה התמריץ המספיק להימנע מלהמרות הצו בעתיד. בנסיבות אלה, הטלת קנס ההולך וגדל בסכומו על ידי הצטברותו, הוא לעתים אמצעי כפייה יעיל (ראה ע”א 88/71).

שיטה זו של קנסות “עתיים” נהוגה בישראל במסגרת בתי הדין לעבודה, שםהצטבר ניסיון רב בענין זה, ומן הראוי שנלמד מניסיון זה … קביעת סכום הקנס צריכה להיעשות על רקע מטרותיו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. כאמור, המטרה אינה ענישה אלא כפייה. סכום נמוך מדי לא יגשים את מטרת הכפייה. סכום גבוה מדי יהיה בו יסוד עונשי, והוא עשוי אף להחטיא את מטרת הכפייה. כפי שנאמר בפסק דינו הנזכר של בית הדין הארצי לעבודה:

“הקנס צריך שיהא משמעותי מבחינת כוח הכפיה אשר בו. כשם שקנס בסכום קטן לא ישיג את מטרתו, כך לא ישיג את מרטתו קנס בסכום שמעבר ליכולתו של העומד לשלמו; הן הקנס הקטן והן הקנס הגדול – חדלים להיות “משמעותיים” – בעוברם את הגבול הראוי: הקטן – כי לא ירגיש בו החייב בתשלומו, והגדול – כי הוא מעבר ליכולתו של העובד, אם בדעתו להמשיך לעבוד, לתרום את חלקו לפעולות המפעל, ולהתקיים משכר עבודתו”. (ע’ 416).

סכום הקנס צריך איפוא להיות קשור, במקרים מסוג המקרים שלפנינו, בהם ההמריה קשורה בשיקולים כלכליים- עסקיים, למידת ההנאה הכלכלית שעשוי הממרה להפיק מהמרת הצו בעתיד, באופן שהמריה זו תיהפך לבלתי כדאית מבחינתו, ובכך תביא אותו לכדי קיום הצו.”

במסגרת ההליכים בתיק העיקרי טען כבר המבקש עצמו כי המשיב 1 פושט רגל וענין זה ראוי להביא בחשבון לצורך קביעת סכום הקנס.

סיכום

לאור מכלול האמור אני מטיל על המשיב 1 קנס יומי מצטבר בסך של 700 ₪ לכל יום בו לא יקיים את הוראת פסק הדין מיום 20.6.18 לסגור את דף הפייסבוק, המצוטטת בפתח בקשה זו.

למען הסר ספק מובהר כי סנקציה זו אינה חלה בכל הקשור לרכיבים הנוספים שבפסק הדין.

הבקשה ביחס למשיבה 2 נדחית.

בנסיבות הענין ישא המשיב 1 בהוצאות המבקש בגין הבקשה ביחס אליו בסך 5,000 ₪.

מנגד, ובשים לב למידת מעורבותה של המשיבה בהליך הנוכחי גם קודם למתן פסק הדין ולכך שיש לה בכל זאת זיקה מסויימת אל המשיב 1 ואל אי ביצוע פסק הדין, ישא המבקש בהוצאות מופחתות בגין הבקשה לטובת המשיבה 2 בסך 2,000 ₪.

ב”כ המבקש ידאג להמציא עותק החלטה זו לידי המשיב 1 בדרך שנקבעה לצורך המצאה לידיו בהחלטה קודמת בהליך זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז – לוד תוך 45 יום.

ניתנה היום, י”א טבת תשע”ט, 19 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

החלטה בתיק 42937/11/17 מיום 4/11/2018

לפני	כבוד השופט אלי ברנד
תובע	ניב אביטל
נגד
נתבעים	1. אבי דוביצקי (ניתן פסק דין) 2. מאיה ג’ירו-כהן 3. משה סידי 4. מגזין אשדוד עיתונות ותקשורת בע”מ 5. אסתר אתי חזן
ב”כ התובע: עוה”ד גיא צברי ואסף דוק ב”כ הנתבעת 2: עו”ד יובל חרש
ב”כ הנתבעים 4-3: עו”ד אהובה ריבוש
החלטה

לפני בקשת הנתבעים 5-2, אשר עלתה במהלך ישיבת היום להתיר את העדת הנתבע 1 בקשר להליך הנוכחי בעניינם באמצעות היוועדות חזותית נוכח העובדה שהוא חי כיום בארה”ב ומסרב להגיע ארצה.

יש לציין כי הנתבע 1 עצמו עתר להשתתף בדיון מטעמו שלו בדרך זו אולם בקשתו נמחקה לאחר שניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה.

הנתבעים 5-2 טוענים כי עדותו של הנתבע 1 חיונית לבירור תובענה זו הנוגעת בעיקרה לפעילותו במרשתת, כי נגיעתם בפרשה כולה נגזרת מהפניות אל פרסומים שלו וכי קיימת חשיבות מהותית לבירור אופן הגעת המידע לידיו ואמיתותו, שאלות אשר בירורן מחייב את העדתו.

מאחר שהנתבע 1 מסרב להגיע ארצה ואינו נתון לשליטתם עותרים הנתבעים 5-2 לאפשר את העדתו בהיוועדות חזותית ומבהירים כי הוא נכון לכך.

מנגד מתנגד התובע נחרצות לבקשה זו ובאי כוחו הטעימו בישיבת היום בענין החשיבות הרבה שיש בהתרשמות הישירה של בית המשפט מן העד שנמצא בפניו באופן בלתי אמצעי, במיוחד כאשר מדובר בנתבע 1 שהוא גם חייב שמתנהלים נגדו הליכי פש”ר ונמלט מהארץ.

לטענת באי כח התובע, לאזהרת הנתבע 1 לומר את האמת וכי יהיה צפוי לעונשים הקבועים בחוק לא תהא כל משמעות מעשית בהיותו מחוץ לטרטוריה של ישראל, כאשר הלה נמנע אף מהגעה לנציגויות דיפלומטיות ישראליות בהן חל הדין הישראלי לצורך חיקור דין.

ב”כ התובע אף טען כי למיטב זכרונו, רק במקרה אחד איפשר בית המשפט העליון לעד להעיד באמצעות היוועדות חזיתית כאשר דובר בעדים מומחים בעניין שבמומחיות והעדים חששו מפני הגעה לישראל על רקע ארועי האינתיפאדה השנייה.

כן הפנו ב”כ התובע אל תגובתם לבקשת הנתבע 1 בענין זה ובקשו כי טיעוניהם המפורטים שם, אשר תומצתו בתגובתם בישיבת היום, יחשבו כטיעונים גם לענין הבקשה הנוכחית.

המסגרת הנורמטיבית

ברע”א 1920/12 אהרון לוינגר נ’ עו”ד ניצה פוזנר, כונסת הנכסים ((3.5.2012) פסקה 7 לפסק הדין) נקבע כי –

“השיקולים המנחים בבחינת בקשה להעדה באמצעות כינוס וידאו הם שהבקשה הוגשה בתום לב, כי העדות רלבנטית למחלוקת וכי קיימת סיבה טובה לכך שבעל הדין או העד אינם יכולים למסור עדותם בבית המשפט…”

אשר לענין תום הלב, מדובר בבקשה אשר עלתה בישיבת קדם המשפט הראשונה, לאחר שבקשה דומה של הנתבע 1 עצמו נמחקה בשל מתן פסק הדין נגדו, ונומקה בחשיבות עדותו לצורך ההכרעה בהליך – ענין שיבחן להלן.

אינני מוצא כל סיבה להניח כי בקשה זו כשלעצמה מוגשת בחוסר תום לב מצד הנתבעים אשר העלו אותה, ואף לא עלתה טענה בנושא, כל זאת מבלי להתייחס בשלב זה לשאלת תום ליבו של הנתבע 1 עצמו.

אשר לענין הקושי בהתרשמות בית המשפט מחקירה באמצעות היוועדות חזותית, ענין זה נדון במספר פסקי דין, וברע”א 4718/13 ‏מדינת ישראל נ’ בולפון יון (29.6.2014, להלן: “פסק דין בולפון”), שם עוסקת המחלוקת בחקירת צדדים להליך בהיוועדות חזותית ולא רק עדים שאינם בעלי דין כבדידן, נקבע (ההדגשה שלי) –

“נקודת המוצא לדיון היא עדיפותה של העדות בין כותלי בית המשפט … משום כך, אין לפתוח פתח רחב מדי ובלתי מוגבל לגביית עדות באמצעות היוועדות חזותית ואין לוותר על הדרישה להציג, בתום לב, סיבה מספקת למתן עדות בדרך זו … יחד עם זאת, בנסיבותיו הייחודיות של המקרה שלפנינו, שוכנעתי כי אין מניעה לאפשר את מסירת עדותם של המשיבים על דרך של היוועדות חזותית. … על–פניו דומה כי מדובר בסוגיה פשוטה ותחומה באופן יחסי, שאין מניעה ממשית שהמשיבים יחקרו לגביה בדרך של כינוס וידאו … זאת במיוחד בהתחשב בכך שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול, אפוא, לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד, ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות ...” (פסקה 10)

במקרה האמור דובר בבעלי דין שלא רק שלא היו מצויים בטריטוריה ישראלית אלא כלל אינם אזרחי ישראל וקשה להניח כי מרות הדין הישראלי מוטלת עליהם יותר מאשר על הנתבע 1 דכאן.

הנלמד מן האמור הינו כי גם כאשר בעל דין ביקש כי חקירתו תשמע בהיוועדות חזותית איפשר זאת בית המשפט בנסיבות בהן היתה מורכבות אובייקטיבית קשה ביחס להתייצבות המשיבים לדיון, אך טענת החשש מפני התרשמות פגומה מן העדות נדחתה.

מניעת חקירת העד בדרך זו תביא, ככל הנראה, למניעת עצם שמיעת עדותו וסבור אני כי מדובר במחיר אשר אין הצדקה לגרום לנתבעים 5-2 לשלם תוך פגיעה ביכולתם לקבל – “את מלוא האפשרות להציג ולפתח את ענינו בצורה מלאה ושלמה” כלשון כב’ השופט ברנזון (בע”א 189/66 עזיז ששון נ’ “קדמה” בע”מ, בית חרושת למכונות וציוד, פ”ד כ(3) 477, 479 (18.7.1966)), מה גם שכאמור לעיל מדובר בעדות מהותית לחקר האמת ובירור התובענה ועל כן באינטרס של ההליך המשפטי עצמו.

עוד יש להעיר כי עמדת הפסיקה ביחס לדיני הראיות בכללותם הולכת ונוטה למעבר ממבחני קבילות למבחני משקל, ראה למשל ע”פ 7293/97 עאמר ז’אפר נ’ מדינת ישראל (פ”ד נב(5) 460, 473 (16.12.1998)) שם, בענין פלילי לגביו כללי הפרוצדורה והראיות נוקשים יותר, נקבע כי קיימת –

“מגמה הכללית של דיני הראיות בישראל, שבמסגרתה מועבר הדגש מכללים פורמאליים של קבילות לכללים גמישים של משקל“

בע”פ 8704/09 יחזקאל באשה נ’ מדינת ישראל (11.11.2012) התעוררה אמנם מחלוקת בין כב’ השופטים הנדל ועמית ביחס להגמשת דיני הראיות על פי המגמה האמורה אולם גם כב’ השופט הנדל, שגישתו במקרה האמור היתה מצמצמת יותר ביחס לשינוי מגמה זה בדיני הראיות, נקט גישה מצמצמת זו רק ביחס למשפט הפלילי אך הצדיק אותה ביחס למשפט האזרחי בו עסקינן.

מגמה זו מסמנת לטעמי את הגישה הכוללת בה יש לנקוט בדיני הראיות, למצער בהליכים האזרחיים, באופן המאפשר לבית המשפט להתרשם ממירב העדויות הרלוונטיות ולהקדיש את עיקר המאמץ השיפוטי להכרעה בשאלת משקלן של העדויות, מהימנותה עדים ומידת תרומתן לבירור הענין.

מן הכלל אל הפרט

אין כל ספק כי עדותו של הנתבע 1, הגם שניתן כבר פסק דין נגדו, מהותית ומרכזית לבירור המחלוקות גם ביחס ליתר הצדדים באשר כל המיוחס להם נוגע לקישורים או הפצה נטענים של פרסומים שלו.

כל המבקשים העלו בכתבי הגנתם, בין יתר טענות ההגנה, את טענת “אמת דברתי” אשר לצורך בירורה יש בהחלט רלוונטיות, שלא לומר חיוניות, בחקירת מפרסם המידע עצמו.

אשר לנושא הקושי בהעדת הנתבע 1 בבית המשפט, כבר באי כוח התובע עצמם הצביעו על העובדה שאפילו בידיה של משטרת ישראל לא צולחים המאמצים לגרום לנתבע 1 להתייצב אפילו בנציגויות דיפלומטיות ישראליות, קל וחומר בבית המשפט, ואם משטרת ישראל כך הנתבעים בהליך אזרחי זה על אחת כמה וכמה.

נמצא כי ככל הנראה שלא בדרך של היוועדות חזותית לא תובא כלל עדותו של הנתבע 1 לפני בית המשפט, וכאמור – מדובר בעדות רלוונטית ומהותית לבירור התובענה.

במידה שהנתבע 1 נכון להעיד בהיוועדות חזותית אזי, למצער, זוהי הדרך הפחות גרועה והיחידה האפשרית לקבלת עדותו בהליך זה, אשר ביחס לרלוונטיות שלה אין חולק.

אינני מקל ראש בטענות באי כוח התובע באשר לשאלות כבדות המשקל ביחס למהימנות הנתבע 1 נוכח התנהלותו ועברו – לא רק בהליכים אחרים אלא אף בהליך זה, אולם מדובר בטענות נכבדות הנוגעות לשאלת המהימנות אשר ישקלו בבא העת בכובד ראש, אך אין בהן כדי למנוע את עצם העדת הנתבע 1 בדרך המבוקשת בהעדר אלטרנטיבה.

בהקשר זה אני שב ומזכיר את קביעת בית המשפט העליון בפסק דין בולפון על פיה הוחלט לקבל עדות בהיוועדות חזותית, בין היתר בשים לב לכך –

“שהאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו כיום מאפשרים לבית המשפט להתרשם בצורה ישירה מהעד המעיד בכינוס וידאו ואף לפקח על חקירתו ולכוונה בזמן אמת. בית המשפט יכול, אפוא, לקבל תמונה ברורה, תרתי משמע, באשר למהימנותו של העד, ועל כן קטן החשש מפני העדרה של התרשמות ישירה מן המעיד ומן העדות ...”

הפועל היוצא מן האמור לעיל הוא כי אני מתיר את העדת הנתבע 1 בהיוועדות חזותית בשלב ההוכחות בתנאים הבאים –

א. הנתבעים 5-2 ידאגו לזמינותו של הנתבע 1 במועד שיקבע לשמיעת פרשת ההגנה. אי זמינות הנתבע 1 במועד האמור כמוה כאי התייצבות מצהיר להחקר על תצהירו.

ב. באחריות הנתבעים 5-2 לוודא המצאות האמצעים הטכנולוגיים הנדרשים לקיום ההיוועדות החזותית במועד שיקבע ברשות הנתבע 1 ולתיאום מראש עם מזכירות בית המשפט בדבר הצבת האמצעים הנדרשים באולמי באותו מועד ווידוא אפשרות התקשורת באיכות סבירה עם הנתבע 1. לא ידאגו הנתבעים 5-2 לאמור יחשב הדבר כאי התייצבות העד להחקר על תצהירו.

ג. באחריות הנתבעים 5-2 להזכיר את הצורך בתיאום היוועדות חזותית עם הנתבע 1 בעת קביעת מועד ההוכחות בתיק זה, על מנת שהמועד שיקבע יעשה תוך לקיחת הענין בחשבון.

ד. שמורות לצדדים כל טענותיהם לענין משקל ומהימנות עדות הנתבע 1, לרבות בשל משמעות האזהרה שמזהיר בית המשפט עדים ביחס אליו, לשלב הסיכומים וההכרעה בהליך העיקרי.

זולת האמור יחולו יתר ההוראות שניתנו בהחלטתי בתום ישיבת היום.

המזכירות תשלח עותק אל ב”כ הצדדים ואל הנתבעת 5.

ניתנה היום, כ”ו חשוון תשע”ט, 04 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

דחיית ערעור לבית משפט העליון של עו”ד גיא צברי 6165/2018

בית המשפט העליון

רע”א 6165/18

לפני:

כבוד השופט ע’ גרוסקופף

המבקשים:

1. אורי שבתאי

2. יונתן קליין

3. עידו רביב

4. סתיו עמנואל גבע

5. ניב אביטל

נ ג ד

המשיבים:

1. אבי רועי דוביצקי

2. עו”ד לידר פלג

3. עו”ד לימור שטיין (קירש)

4. כונס הנכסים הרשמי

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 19.7.2018 בפש”ר 30966-04-17 שניתן על ידי כב’ השופטת חנה פלינר

בשם המבקשים:

עו”ד גיא צברי; עו”ד אסף דוק

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת חנה פלינר) בפש”ר 30966-04-17 מיום 19.7.2018 במסגרתה נדחתה בקשה של נושים למתן הוראות למנהלת המיוחדת על נכסי חייב בפשיטת רגל.

1. המבקשים הם נושים של המשיב 1 (להלן: “החייב”) שניתן בעניינו צו כינוס במסגרת תיק פש”ר 30966-04-17. על פי הנטען בבקשה, לידי המבקשים הגיעה הקלטת שיחה שנערכה בין נושה אחר של החייב לבין עורכת דין שאינה קשורה לתיק הפש”ר (להלן: “המשיבה 2”) במהלכה, כך נטען, אישרה האחרונה כי היא מייצגת את החייב בהליך המתנהל בלשכת עורכי הדין. הרקע לשיחה האמורה הוא מכתב אשר שלח החייב לנושה האחר אשר בגב המעטפה צוין משרדה של המשיבה 2 כמען לקבלת דואר. על בסיס הקלטה זו, הגישו המבקשים ביום 27.6.2018 בקשה לבית משפט של פשיטת רגל בגדרה התבקש בית המשפט להורות לחייב ולמשיבה 2 להמציא לתיק בית המשפט העתקים מהסכם שכר הטרחה שנכרת בין השניים, וכן העתקים של חשבוניות וקבלות שהוצאו על ידי המשיבה 2, וכן לחשוף את זהותו של צד שלישי אשר שילם את שכר טרחתה של המשיבה 2, ככל שזה קיים.

2. המשיבה 2 הגישה התייחסות כתובה לבית המשפט במסגרתה הודיעה כי “הח”מ איננה מייצגת את מר דוביצקי [החייב] בשום הליך. הח”מ מעולם לא ייצגה את מר דוביצקי בשום הליך. הח”מ מעולם לא התקשרה עם מר דוביצקי בשום עניין בתמורה כספית כלשהי ומעולם לא פגשה אותו. הח”מ מעולם לא קיבלה פרוטה ממר דוביצקי ולא דרשה תשלום, לא התקשרה איתו בהסכם שכר טרחה כלשהו ואין לה קשר איתו”. יחד עם זאת ציינה המשיבה 2 בסעיף 9 לתגובתה כי היא “הסכימה לשמש כתובת למסירת החלטת ועדת האתיקה”, אולם “לא קיבלה ולא עתידה לקבל תמורה כספית כלשהי בעניין”.

3. המבקשים לא אמרו נואש והגיש תשובה במסגרתה הצביעו על סתירות שנפלו לשיטתם בהודעת המשיבה 2, ועמדו על בקשתם להורות לה להגיש לתיק פשיטת הרגל העתק מייפוי הכוח שמסר לה החייב ואף לזמנה לחקירה בבית המשפט. עוד ציינו המבקשים כי הודעת המשיבה 2 לא נתמכה בתצהיר כדין. המשיבה 3 (להלן: “המנהלת המיוחדת”) הגישה התייחסות לבקשה למתן הוראות, בגדרה נטען כי אין המדובר ב”מידע מוצק” שיש להעמיק ולחקור לגביו. עוד צוין בתגובת המנהלת המיוחדת כי למיטב ידיעתה עורך השיחה עם המשיבה 2 איננו נושה של החייב ולכן איננו צד בתיק. ביחס להעדרו של תצהיר טענה המנהלת המיוחדת כי הואיל ומדובר בעורכת דין פעילה ניתן להתייחס לאמור בתגובה הכתובה ללא צורך בתצהיר.

4. ביום 19.7.2018 ניתנה החלטת בית משפט של פשיטת רגל הדוחה את הבקשה למתן הוראות. נקבע כי הבקשה מתייחסת לצדדים שלישיים אשר אין להם קשר לתיק הפש”ר, שהרי הן המשיבה 2 והן הנמען אשר קיבל את המכתב וערך את השיחה המוקלטת אינם נושים או מייצגים בתיק. עוד נקבע כי לא הובאו טעמים המצדיקים הטלת ספק בעמדת המשיבה 2 לפיה אינה מייצגת את החייב. באשר לטענה בדבר אי צירוף תצהיר קיבל בית המשפט את עמדת המנהלת המיוחדת לפיה יש לראות בעמדת המשיבה 2 כהצהרה לכל דבר אף בהעדרו של תצהיר נוכח היותה עורכת דין פעילה.

5. מכאן הבקשה שלפניי בה שבים וטוענים המבקשים כי היה על בית משפט של פשיטת רגל לחייב את המשיבה 2 לתמוך את טענותיה בתצהיר, להציג מסמכים ולהתייצב לחקירה בדבר טיב התקשרותה עם החייב ויחסיה עמו.

6. לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט של פשיטת רגל ובנימוקי בקשת רשות הערעור סבורני כי יש לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובת המשיבים.

7. ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בדבר אופן ניהול ההליך, ובכלל זה החלטות בדבר ניהול הליך בדרך של בקשה למתן הוראות, אלא במקרים חריגים (ראו: ע”א 37/66 גלחא 1966 בע”מ נ’ מתכות (בפירוק), פ”ד כ(3) 144 (1966); ע”א 52/86 ס.ט.ס. אלקטרוניקה בינלאומית בע”מ נ’ מפרק שילב, פ”ד מב(4) 495 (1989); רע”א 9082/05 שרידב השקעות בע”מ נ’ הרטמן, פסקה 10 (26.3.2007). המקרה דנן איננו אחד מאותם מקרים חריגים. הליך של בקשה למתן הוראות משמש את בית המשפט כמסגרת יעילה ומהירה לפיקוח על פעילותם השוטפת של בעלי תפקידים שונים שמונו על ידו. ברי כי בית המשפט רשאי לדחות בקשות המובאות בפניו מקום שבו התשתית העובדתית שביסודן אינה מצדיקה להערכתו היענות לבקשה, או ביצוע בדיקות נוספות (ראו גם: ע”א 8800/01‏ כץ נ’JERUSALEM ENTERPRISES INC, פ”ד נח(6) 901 (2004)). בעניינו, בחר בית משפט של פשיטת רגל לאמץ את גישת המנהלת המיוחדת אשר סברה יש להסתפק בהודעת המשיבה 2 בדבר קשריה עם החייב, ולא מצאתי בנימוקי המבקשים כל טעם המצדיק התערבות בהחלטה זו.

8. הבקשה נדחית איפוא. מאחר שלא התבקשה התייחסות המשיבים, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ב’ בחשון התשע”ט (‏11.10.2018).

ש ו פ ט

_________________________

18061650_Y01.doc חכ/

מרכז מידע, טל’ 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il

גבריאל פראג – גזר דין

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות של מעשה מגונה והדחה בחקירה שיוחסו לו בתיק זה וכן בעבירה של ניסיון להטרדה מינית של קטינה שיוחסה לו בתיק בית משפט השלום באשקלון אותו ביקש הנאשם לצרף לתיק זה.

הודאת הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון ולפיו עתרו הצדדים במשותף להטיל על הנאשם עונש מאסר של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 30,000 ₪ למתלוננת ומבחן.

בתסקיר האחרון שהוגש המליץ שירות המבחן לבית המשפט לאמץ את הסדר הטיעון ולהטיל על הנאשם בנוסף מבחן למשך שנתיים ומאסר מותנה.

שקלנו פרטי הסדר הטיעון והוא נראה לנו סביר בנסיבות העניין בהתחשב בשיקולים שהובילו להסדר הטיעון שעיקרם קשיים ראייתיים שהיו בהעדת המתלוננת בתיק העיקרי וכן בנסיבות בהן הנאשם עבר הליך טיפולי ממושך והוא מגלה מוטיבציה להמשיך בהליך הטיפולי ולבנות עתיד נורמטיבי.

בין היתר שקלנו גם את העובדה כי הפיצוי עליו הוסכם, בסך 30,000 ₪, שולם במלואו למתלוננת.

לפיכך, ובקבלנו את הסדר הטיעון אנו דנים את הנאשם לעונשים הבאים:

1. ששה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות מיום 30.11.15.

על הנאשם להתייצב לריצוי עבודות השירות ביום 1.3.16 בשעה 08:00 ביחידת עבודות השירות במפקדת מחוז דרום שליד כלא באר שבע.

מובהר לנאשם כי הפרת הכללים בעבודות השירות תגרור עמה נקיטת הליכים משמעתיים כנגדו.

2. 8 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע.

3. הנאשם יהיה נתון במבחן למשך שנתיים מהיום.

מובהר לנאשם כי היה ולא יעמוד בתנאי המבחן תהיה המאשימה רשאית לשקול עמדתה העונשית מחדש ועניינו יחזור לגזירת העונש בבית המשפט.

כמו כן הננו מחייבים את הנאשם בפיצוי המתלוננת בסך של 30,000 ₪. אנו מבהירים כי פיצוי זה שולם במלואו.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן והודע היום ד’ טבת תשע”ו, 16/12/2015 במעמד הנוכחים.


חני סלוטקי, שופטת	אלון אינפלד, שופט	אריאל חזק, שופט

כתב האישום:

3 מת 24/06/2013

מת 1532-06/13 מדינת ישראל נ’ גבריאל פרדג

לך

בית המשפט המחוזי בבאר שבע

מ”ת 1532-06-13 מדינת ישראל
נ’ פרדג(עציר)

24 יוני 2013

בפני
כב’ השופט נסר אבו טהה

המבקשת
מדינת ישראל
ע”י ב”כ עו”ד צחי יונגר

נגד

המשיב
גבריאל פרדג
(עציר) – בעצמו
ע”י ב”כ עו”ד איתי רוזין
ועו”ד גדי אפריאט

החלטה
1.
זוהי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטים כנגדו על רקע כתב האישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של אינוס, מעשה סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה, בהתאם לסעיפים 345(א)(1) או 345(א)(5), 347(ב) בנסיבות סעיפים 345(א)(1) או 345(א)(5), 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(5),ו 245(א)- לחוק העונשין.

2.
בתמצית-
האישום הראשון-
המשיב והמתלוננת הכירו דרך אתר האינטרנט “פייסבוק”, שוחחו מספר רב של פעמים בטלפון ודרך אתר האינטרנט, במשך כשבועיים לפני האירועים המתוארים.
בתאריך 9.5.13 נפגשו המתלוננת והמשיב בביתה של המתלוננת (להלן: “הבית”), במועד שאינו ידוע למאשימה הגיע המשיב לביתה של המתלוננת, החל לגעת בה ולנסות להוריד לה את השמלה. המתלוננת אמרה לו שהיא אינה מוכנה אך הוא שב ואמר לה שהיא נראית לו מוכנה. המתלוננת התנגדה, אך המשיב הוריד לה את השמלה והמכנסים הקצרים שלבשה מתחת לשמלה, הורה למתלוננת לשכב ואז נשכב מעליה, נגע בחזה ובישבנה וליקק את חזה, מיד אחר מכן בעל את המתלוננת בכך שהחדיר את אצבעותיו לאיבר מינה
ובכך שהחדיר את איבר מינו לאיבר מינה- כל זה לשם גירוי וסיפוק או ביזוי מיניים, שלא בהסכמתה החופשית של המתלוננת. המתלוננת מסרה שביקשה מהמשיב לעצור אך לא שעה לבקשותיה, ועשה במתלוננת מעשים מגונים שלא בהסכמתה ותוך ניצול היותה לוקה בשכלה.

האישום השני-
אחרי שהמתלוננת הגישה תלונה במשטרה, זומן המשיב לתחנת המשטרה שדרות לצורך חקירה, ובתאריך 21.5.13 פנה המשיב אל המתלוננת וניסה לברר אם הגישה תלונה בגין האירועים נשוא כתב האישום, ומסרה לו שחברתה זו שהגישה את התלונה. המשיב ניסה לשכנע אותה לבטל את התלונה והסביר לה שהדבר עשוי לפגוע בלימודיו ובריאותה של סבתו החולה. במעשים אלו, המשיב ניסה לשכנע את המתלוננת לא למסור הודעה בחקירה על פין דין או לחזור מההודעה.

3.
בהיעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה וכן קיומה של עילת מעצר, הוריתי על הגשת תסקיר שירות המבחן.

4.
מהתסקיר עולה, כי המשיב בן 19, רווק, נמנה למשפחה הכוללת זוג הורים גרושים. למשיב אחים נוספים ממערכת נישואים נוספת של הוריו הגרושים. סיים 12 שנות לימוד. בתום לימודיו התנדב במד”א במשך 3 שנים. כיום הינו סטודנט במכללת “אדיר” במסלול הנדסאי אלקטרוניקה של חיל האוויר, בתום לימודיו עתיד לשרת בצבא בתחום זה. המשיב התגורר בפני
מיית המכללה ובסופי שבוע שהה בבית אמו באשקלון. המשיב תואר על ידי גורמי הפנימייה והמכללה כאדם חברותי, מתפקד כראוי, שקוע בלימודיו, רציני, אחראי.

שירות המבחן התרשם, שעל אף הקשיים שחווה המשיב בילדותו, שמר על תפקוד תקין בכל המסגרות אליהם השתייך ברצף חייו. הציב לעצמו שאיפות ומטרות אישיות ושאף להגשמתן. עוד התרשם השירות, מבחור בעל יכולת לקבל גבולות ולפעול בהתאם למצופה ממנו.

בנוגע להערכת המסוכנות – שירות המבחן סבור, כי קיימת רמת סיכון אותה ניתן לצמצם באמצעות חלופה המאפשרת תנאי הרחקה גיאוגרפית מהמתלוננת, פיקוח אנושי מלא, אזוק אלקטרוני ואי נגישות לרשת האינטרנט ולטלפון סלולארי.

בפני
שירות המבחן הוצגו שתי חלופות מעצר. הראשונה – בבית אמו באשקלון והשנייה – בבית סבתו באשקלון, וזאת תחת פיקוחן של שלוש ערבות – הסבתא – רשל פרדג – בת 74, מתגוררת ברחוב תירוש 17/;10, אמו של המשיב – הגב’ מרים פרדג בת 45, מתגוררת ברחוב סנה 3/11, חברת אמו של המשיב, הגב’ גילה רוזלי בת 37 מתגוררת באשקלון.

שירות המבחן נפגש עם הערבות המוצעות והתרשם, כי הן מגויסות לסייע למשיב ולהוות עבורו חלופת מעצר.

שירות המבחן המליץ בסופו של יום, לשחרר את המשיב לחלופה בבית סבתו, וזאת הואיל והחלופה נמצאת במרחק גיאוגרפי משמעותי מהמתלוננת השוהה בבית מוגן בירוחם, וכן כוללת פיקוח אנושי לצד אזוק אלקטרוני. עוד סבור שירות המבחן, כי בשל גלו הצעיר של המשיב ותפקודו החיובי, ויכולתו לקבל גבולות חיצוניים, יש בחלופה כדי לתת מענה הולם לרמת המסוכנות הנשקפת ממנו.

5.
ב”כ המשיב עתר לאמץ את המלצת שירות המבחן מהטעמים המצוינים בתסקיר, והן בשל העובדה, כי החלופה מורכבת מפיקוח אנושי של ערבים שנמצאו ראויים על ידי שירות המבחן, וכן כוללת פיקוח אלקטרוני. כמו כן, עמד ב”כ המשיב על התרשמותו החיובית של שירות המבחן מתפקודו התקין של המשיב ויכולתו לקבל גבולות חיצוניים. עוד עמד ב”כ המשיב על נסיבותיו האישיות של המשיב, גילו הצעיר, עברו הנקי. ב”כ המשיב הגיש אסופה של מסמכים המעידים על אופיו הטוב של המשיב מכלל המוסדות שהכירו אותו.

6.
ב”כ המבקשת מנגד, עתר לדחות את המלצת שירות המבחן ולהורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו, שכן המשיב ניצל את היותה של המתלוננת הלוקה בשכלה, וחרף התנגדותה ביצע את המעשים המתוארים בכתב האישום, דבר המלמד על מסוכנותו הרבה לציבור בכלל ולמתלוננת בפרט. עוד נטען, כי המשיב ניסה להניע את המתלוננת לבטל את תלונתה, תוך שהוא מפעיל עליה לחץ רגשי.

7.
בפני
י התייצבו סבתו ואמו של המשיב, וכן ידידת המשפחה, הגב’ גילה רוזלי, והביעו את רצונן ונכונותן לשמש חלופת מעצר עבור המשיב ולפקח עליו לסירוגין. התרשמותי מהערבות הייתה חיובית מאוד. מדובר באנשים נורמטיביים, בוגרים, אחראיים, המבינים את משמעות המשימה שנטלו על עצמם כערבים וכמפקחים עבור המשיב.

8.
המשיב יליד 1991, ללא רבב בעברו. סטודנט במכללת “אדיר במרום” של חיל האוויר.

9.
אין מחלוקת ביחס לחומרת המעשים נשוא כתב האישום. כמו כן, אין מחלוקת, כי המעשים נשוא כתב האישום ונסיבות ביצועם לכאורה מעידים על רמת מסוכנות שנשקפת מהמשיב. יחד עם זאת, עדיין עסקינן במסוכנות נקודתית קונקרטית, שניתן לאיינה באמצעות חלופה הולמת, שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

10.
כפי שעולה מחומר החקירה, המתלוננת שוהה בבית מוגן באזור הדרום, הרחק ממקום מגורי המשיב או ממקום מגורי החלופה המוצעת באשקלון.

11.
לאחר שהקשבתי לטיעוני ב”כ הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, וכן בחנתי את הערבים והמפקחים שנבחנו גם על ידי שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה, שיש בחלופה שהומלצה על ידי שירות המבחן, כדי להשיג את תכלית המעצר, וזאת הן מהטעמים המפורטים בתסקיר, והן בשל גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, תפקודו התקין ברצף שנות חייו כעולה מהתסקיר ומהמסמכים המעידים על אופיו שהוגשו בפני
י.

12.
אשר על כן, הנני מורה על שחרורו של המשיב בתנאי הערובה הבאים:
א.
המשיב ישהה במעצר בית מלא בכתובת סבתו, הגב’ רשל פרדג ברחוב תירוש 17/10 אשקלון תחת פיקוחה וכן פיקוחן של אמו, הגב’ מרים פרדג וכן הגב’ גילה רוזלי לסירוגין.
ב.
אזוק אלקטרוני.
ג.
הפקדה כספית על סך 10,000 ₪.
ד.
נאסר על המשיב לעשות שימוש באינטרנט ו/או בטלפון ו/או בטלפון סלולארי.
ה.
חתימת ערבות עצמית על סך 50,000 ₪.
ו.
כל אחת מהערבות תחתום ערבות צד ג’ על סך 50,000 ₪.
ז.
נאסר על המשיב ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם המתלוננת.
ח.
המשיב יתייצב לדיונים שייקבעו בעניינו בליווי אחת הערבות.

ניתנה והודעה היום ט”ז תמוז תשע”ג, 24/06/2013 במעמד הנוכחים.

נסר אבו טהה
, שופט
ב”כ המבקשת:
אבקש עיכוב ביצוע.

החלטה
מורה על עיכוב החלטתי ל-48 שעות.
ניתן להחל במתן הערבויות.
ב”כ המבקשת תעשה מאמץ להודיע דבר החלטתה עוד היום. השעה כעת 15:20.
<#11#>

ניתנה והודעה היום ט”ז תמוז תשע”ג, 24/06/2013 במעמד הנוכחים.

נסר אבו טהה
, שופט

החלטה בבקשה להוספת מוצגים של עו”ד גיא צברי

בבית המשפט העליון

ע”א 3436/19 – ט’

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

המערערים:	1. אורי שבתאי
	2. עידו רביב
	3. ניב אביטל
	4. סתיו עמנואל גבע

נ ג ד

המשיבים:	1. אבי רועי דוביצקי
	2. עו”ד לימור שטיין ( קירש)
	3. כונס נכסים הרשמי

בקשת המערערים מיום 29.8.2019 להוספת מוצג; בקשת המערערים מיום 10.9.2019 להוספת ראיות

החלטה

עיינתי בבקשת המערערים מיום 10.9.2019, והנני נעתר לה במובן זה שהמזכירות תשיב למערערים את תיק המוצגים שהוגש על ידם והמערערים יגישו עד ליום 22.9.2019 תיק מוצגים מתוקן שאינו כולל את כל המוצגים מושא הבקשה להוספת ראיות.

באשר לבקשת המערערים להוספת ראיות חדשות – המשיבים ישיבו לבקשה עד ליום 22.9.2019.

הבקשה והתשובות אשר תוגשנה, תובאנה בפני ההרכב אשר ידון בערעור וזאת, כמקובל, בסמוך למועד הדיון אשר ייקבע.

החלטה זו תתויק בתיקי השופטים.

ניתנה היום, ‏י”ב באלול התשע”ט (‏12.9.2019).

		רון גולדשטיין, שופט
		ר ש ם

דחיית בקשה להוספת מוצג של עו”ד גיא צברי

בבית המשפט העליון

ע”א 3436/19

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

המערערים:	1. אורי שבתאי
	2. עידו רביב
	3. ניב אביטל
	4. סתיו עמנואל גבע

נ ג ד

המשיבים:	1. אבי רועי דוביצקי
	2. עו”ד לימור שטיין ( קירש)
	3. כונס נכסים הרשמי

בקשת המערערים מיום 29.8.2019 להוספת מוצג

החלטה

לפניי בקשת המערערים להוספת מוצג לתיק המוצגים מטעמם. המדובר בתצהיר שנחתם ביום 4.8.2019. יצוין כי התצהיר צורף לתיק המוצגים המקורי (שהוגש ביום 1.8.2019) ללא חתימת המצהיר. על רקע זה הוגשה הבקשה לצרף את התצהיר החתום לתיק המוצגים. המשיבה 2 מתנגדת לבקשה.

דין הבקשה להידחות. בתיק המוצגים המוגש לערכאת הערעור רשאי בעל דין לכלול מוצגים שהתקבלו כראיה כדין על ידי הערכאה הדיונית. ככל שבעל הדין מעוניין להביא לפני ערכאת הערעור ראיות אשר אינן עומדות בתנאי האמור, עליו להגיש בקשה מתאימה להוספת ראיות (ראו תקנות 437(א) ו-457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984; כן ראו ע”א 9826/16 רינגל נ’ עזר (13.11.2017) והאסמכתאות שם). בענייננו מדובר בבקשה לצירוף תצהיר אשר אין חולק כי הוכן ונחתם לצורך הערעור (ולאחר הגשתו). על כן אין מקום להיעתר לבקשה.

בשים לב לכך אף דומה כי לא היה מקום להגיש את התצהיר (הלא חתום) לתיק המוצגים המקורי (כמוצג 7).

הבקשה נדחית. המערערים ינמקו עד ליום 9.9.2019 מדוע לא אורה, לנוכח המפורט לעיל, על הוצאת מוצג 7 מתיק המוצגים שהוגש ביום 1.8.2019.

ניתנה היום, ‏ג’ באלול התשע”ט (‏3.9.2019).

		רון גולדשטיין, שופט
		ר ש ם

ערעור לבית משפט עליון על החלטה לבטל הליכי פשיטת רגל

בבית המשפט העליון

ע”א 3436/19

לפני:

כבוד הרשם רון גולדשטיין

המערערים:	1. אורי שבתאי
	2. עידו רביב
	3. ניב אביטל
	4. סתיו עמנואל גבע

נ ג ד

המשיבים:	1. אבי רועי דוביצקי
	2. עו”ד לימור שטיין ( קירש)
	3. כונס נכסים הרשמי

צו סיכומי טענות

מכוח תקנה 448 של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, נקבע בזאת הסדר ביחס לדרכי שמיעת הערעור, כמפורט להלן:

סיכום טענות

1. הצדדים יגישו את סיכומיהם בכתב.

סדר ההגשה ומתכונת הסיכומים

2. המערערים יגישו את סיכום טענותיהם עד יום 11.7.2019 בהיקף של עד 5 עמודים.

3. המשיבים 1-2 יגישו את סיכום טענותיהם עד ליום 27.7.2019 בהיקף של עד 5 עמודים.

4. הכונס הרשמי יגיש את סיכום טענותיו עד ליום9.9.2019 בהיקף של עד 5 עמודים.

5. המערערים יגישו סיכומי תשובה, אם הם חפצים בכך, עד ליום 16.9.2019 בהיקף של עד 3 עמודים.

משיבים אשר אין להם עניין בהליך או בתוצאותיו, או מבקשים שלא להגיש טיעונים או להשתתף בדיון, יודיעו על כך בכתב עד ליום 11.7.2019, ובהמשך לכך ייקבעו ההסדרים הדיוניים בעניינם.

6. לעניין סעיפים 2 עד 4 לעיל, “עמוד” הוא מסמך בגודל המכונה A4. הסיכומים יוגשו כך שיהיו קריאים וברורים. הרווח בין השורות בהדפסה יהיה רווח כפול לפחות. האותיות יהיו בגופן 12 והמרווח בין האותיות יהיה “רגיל”, תוך השארת שוליים ברוחב של שני סנטימטרים לפחות מכל צד. מידות אלה מתייחסות לגופן David. אם בעלי הדין משתמשים בגופן אחר עליהם להתאים את מידותיו לדרישות אלה. הסיכומים לא יכללו טענות על דרך של הפניה להודעת הערעור או לסיכומים בהליך דלמטה.

7. תיק המוצגים יוגש במועד שנקבע להגשת סיכומים, בכריכה נפרדת מכתב הסיכומים. כמו כן, יגישו הצדדים, במועד הגשת הסיכומים, רשימת אסמכתאות שבדעתם להסתמך עליהם. לא יוגש כרך אסמכתאות שעניינו פסקי דין או החלטות של בתי משפט בישראל ובלבד שאלו פורסמו במסגרת פרסום רשמי (פד”י) או שניתן לאתרם במאגרי מידע מסחריים אחרים. אין באמור לעיל כדי למנוע הגשת אסמכתאות שאינן נכללות באמור לעיל או הגשה במסגרת נספחים לכתבי בי דין של אסמכתא אחת או מספר מועט של אסמכתאות שבעל הדין סבור שיש להן מרכזיות או חשיבות מיוחדת בהליך.

8. בהתאם להוראת תקנה 497ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד-1984, לא יוגשו סיכומי הטענות של הצדדים, לרבות סיכומי התשובה, באמצעות הפקסימיליה.

9. חיובי בעלי הדין לפעול על-פי החלטה זו אינם מותלים זה בזה, ומחדל של בעל דין אינו פוטר את בעלי הדין האחרים מהגשת סיכומיהם במועד, אלא אם כן שינה בית המשפט את המועד שנקבע על-פי בקשה שהוגשה.

המצאה

10. בעלי הדין ימציאו שלושה עותקים מסיכום טענותיהם לבית המשפט, וכן ימציאו עותק לכל יתר בעלי הדין, בד בבד עם ההמצאה לבית המשפט או קודם לכן. בעלי הדין יציינו את דבר ההמצאה, בסיכומיהם.

שינוי

11. חפצו בעלי הדין או מי מהם לשנות הסדר זה, עליהם להגיש בקשה הכוללת את תגובות יתר בעלי הדין, או הסבר להעדר תגובות אלה. הבקשה תציין את המועדים המקוריים שנקבעו וכן תנקוב במועדים המוצעים על דרך של ציון המועד, ולא על דרך של קביעת תקופה.

עיקרי טיעון

12. נקבע בזאת, כי אין צורך בהגשת עיקרי טיעון לפי תקנה 446 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ”ד – 1984.

השלמת טיעון בעל פה

13. הצדדים ישלימו את סיכומיהם בכתב על ידי טיעון בעל פה ביום 25.9.2019 בשעה 11:30. משך הטיעון בעל פה ייקבע על ידי בית המשפט בעת הדיון, ועל הצדדים להיערך לטיעון על דרך ההשלמה בלבד.

הגשת הסיכומים בכתב תקדם לדיון בעל פה, וכל בקשה לשינוי במועדי הגשת הסיכומים בכתב, חייבת לציין את המועד שנקבע לשמיעת הטיעונים בעל פה.

ניתן היום, ‏כ”ב בסיון התשע”ט (‏25.6.2019).

		רון גולדשטיין, שופט
		ר ש ם

גיל אוהד נגר

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

הנאשם, יליד 1978 ומי אשר שירת בעת הרלבנטית כקצין בדרגת פקד במשטרת ישראל –
מרחב חברון, הורשע, בהתאם להודאתו ובמסגרת הסדר דיוני שכלל תיקון כתב אישום,
בעבירות המיוחסות לו בשני האישומים. כרקע לאישומים, צוין בכתב האישום המתוקן כי
משנת 2012 ועד מעצרו של הנאשם ביום 20.7.14, בהזדמנויות שונות, נהג הנאשם להיכנס
לצ’אטים ברשת האינטרנט תוך שהוא מאמץ לעצמו זהות בדויה לעניין שמו וגילו הצעיר
לכאורה. במסגרת זו, תר הנאשם אחר גולשים שהתרשם כי הם צעירים ובחלק מהמקרים
המשיך השיחה באמצעות תוכנת טלפוניה המאפשרת התכתבות ושיחת וידאו. עוד הודה
הנאשם, כי החזיק מכשיר נייד ייעודי לצורך ההתקשרויות מהסוג הנדון.

אירוע ראשון – ביום 13.9.12, במהלך הופעה בירושלים, הבחין הנאשם בט’, יליד
9.2.1997, שהתרחק למקום מבודד כדי לעשן בסתר, ניגש אליו והשניים החליפו מספרי
טלפון, כאשר הנאשם מסר לו את מספר הנייד הייעודי. בהמשך, נגשו השניים אל תאי
השירותים במקום, התנשקו ונגעו אחד לשני באברי המין.

בהמשך, בחודש ספטמבר 2012, קבע הנאשם עם ט’ ובמהלך הפגישה, ברכבו של
הנאשם, קיימו יחסי מין אוראליים הדדיים, עד שהגיעו לפורקן מיני. לאחר מכן, ציין ט’
בפני הנאשם כי הוא בן 15, אז כעס עליו הנאשם והתרצה לאחר מספר ימים והקשר
ביניהם נמשך. עד סוף שנת 2012, במספר הזדמנויות, נפגשו השניים, כאשר בשתי
הזדמנויות ביצעו מין אוראלי הדדי. גם לאחר שמלאו לט’ 16 שנים, המשיכו השניים
להתכתב ולהיפגש.

על בסיס המסכת הנ”ל, הורשע הנאשם בעבירות של מעשה סדום, לפי סעיף 347(א)(1)
רישא לחוק העונשין, תשל”ז -1977 (להלן- חוק העונשין) (ריבוי עבירות) ושל גרם
מעשה סדום, לפי סעיף 347(א)(1) רישא יחד עם סעיף 350 לחוק העונשין (ריבוי
עבירות).

אירוע שני – ביום 31.7.13, החל מהשעה 21:50, התכתב הנאשם באמצעות תוכנת
סקייפ עם גולש שזהותו אינה ידועה (להלן- אביתר) ובמהלך השיחה ביקש ממנו להפעיל
שיחת וידאו ואביתר השיב לו בין השאר כי הוא “קטן” וצעיר מידי בשביל “זה”. הנאשם
שב ודחק בו ולבסוף נעתר אביתר והפעיל המצלמה תוך שהוא פושט חולצתו בהוראת
הנאשם. במהלך השיחה ציין אביתר בפני הנאשם כי הוא בן 15 שנים. כמו כן, ביקש
הנאשם מאביתר תמונה, אך זה השיב כי חושש מהקשר וכי הנאשם מבוגר מידי עבורו
ובתגובה השיב לו הנאשם “איך שאתה רוצה.. תמחק אותי” והסביר לו כיצד לעשות כן.

על בסיס המסכת הנ”ל, הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון לביצוע מעשה סדום, לפי
סעיף 347(א)(1) רישא ו- 25 לחוק העונשין ושיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק
העונשין.

חוות דעת המרכז להערכת מסוכנות

במסגרת חוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות מיום 18.8.15, מנה המרכז
פקטורים סטאטיים ודינאמיים, ביניהם התמיכה של משפחתו, המהווה עבורו גורם מפקח,
השתלבותו בטיפול ייעודי לעברייני מין והעובדה שההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע
ומציב גבולות, והגיע למסקנה כי רמת המסוכנות המינית של הנאשם היא בינונית.

תסקיר שירות המבחן

במסגרת תסקיר שירות מבחן מיום 27.8.15 פורטו בהרחבה נסיבות חייו של הנאשם,
שהוא כבן 37, ששירת כשוטר עד למעצרו בגין העבירות בהן הורשע, ובכלל זה פורטה
המורכבות המשפחתית בה גדל. אשר לעבירות בהן הורשע, התרשם השירות בין השאר כי
הנאשם רואה כיום את הניצול וחוסר השוויון בקשר לאירוע הראשון אך מתקשה לראות
עצמו כמי שפגע במתלונן וכן כי הנאשם מבין כיום שקטינים יכולים להינזק מקשר עם בוגר.
במסגרת האבחון, השתלב הנאשם בקבוצה טיפולית ייעודית לעברייני מין וההתרשמות של
גורמי הטיפול היא כי ההליך הטיפולי מסייע לו לבחון את חלקיו הפוגעניים, לזהות מצבי
סיכון ולרכוש כלים להתמודדות מקדמת במצבים כאלה. בתום האבחון, התרשם השירות
בין השאר כי הנאשם נמצא בהליך של בחינה מעמיקה של תפיסותיו ועמדותיו, מזהה
עיוותי חשיבה שאפיינו אותו וחש בושה על מעשיו. נתונים אלה ופרמטרים נוספים שמנה
השירות בתסקיר, לרבות המוטיבציה של הנאשם להמשיך בטיפול, מעידים, להערכת
השירות, על היכולת של הנאשם להיתרם מהליך טיפולי ועל סיכויי שיקום בעניינו. לפיכך,
ממליץ השירות על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה וחצי, במהלכו ימשיך להשתתף
בהליך הטיפולי, ועל הטלת עונש מוחשי בדמות עבודות שירות, לצד מאסר מותנה.

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

טענות הצדדים

ב”כ המאשימה הדגישה את חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם ואת ריבוין ועמדה על
הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם ובהם כבודם ושלומם של הקטינים,
כמו גם זכותם לפרטיות ולתחושת ביטחון. לאחר שהוסיפה ועמדה על נסיבות ביצוע
העבירות, הציעה התובעת לקבוע מתחם עונש אחד הולם בקשר לשני האישומים העומד על
מאסר בפועל שמשכו 18 עד 42 חודשים. אשר לעונש המתאים, סבורה התביעה כי יש לגזור
על הנאשם מאסר למשך 24 חודשים, בין השאר בשל היותו “בראשיתו של הליך של הכרה
בבעיה שיש לו”, וזאת לצד פיצוי כספי, מאסר על תנאי וקנס כספי.
ב”כ הנאשם, לרבות במסגרת טיעוניו המפורטים בכתב, הדגיש את נסיבות ביצוע העבירות,
שהן, לשיטתו, ברף נמוך של חומרה. לגישת הסנגור, מתחם העונש שהוצע על-ידי
המאשימה הוא גבוה, וממילא יש לקבוע, לשיטתו, שני מתחמי ענישה נפרדים בקשר לכל
אחד מהאישומים. בנוגע לאישום הראשון, סבורה ההגנה כי יש לקבוע רף התחתון העומד על
מאסר לתקופה הניתנת לריצוי בדרך של עבודות שירות, ואילו בנוגע לאישום השני צו של”צ
בהיקף של 200 שעות. אשר לעונש המתאים, בקשה הגנה להביא בחשבון את נטילת
האחריות של הנאשם, הנעדר עבר פלילי מכל סוג, העובדה ששירת כקצין במשטרה ופוטר
לאחר חשיפת הפרשה, וכן את הרקע הנורמטיבי שממנו בא. בהקשר זה, במסגרת הטיעונים
לעונש העידה אחות הנאשם, אשר הדגישה בעיקר את מצבה של אמם ואת תמיכתו הצמודה
והמסורה של הנאשם באם. עוד נטען על-ידי ההגנה, כי קיימים שיקולי שיקום בעניינו של
הנאשם, הנעוצים בהליך הטיפולי לעברייני מין בו נוטל חלק, המצדיקים התחשבות בעת
קביעת עונשו, לרבות על דרך של חריגה ממתחם העונש שייקבע, וזאת במיוחד לאור המלצת
שירות המבחן להוסיף על עונשו של הנאשם ולהעמידו במבחן. לאור כל אלה, בקשה ההגנה
לגזור את עונשו של הנאשם בהתאם להמלצת שירות המבחן.

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

הנאשם, בדברו האחרון, ציין בין השאר כי “אני מבין את מה שעשיתי. אני נמצא בתהליך
מסוים. אני מקווה שיאפשרו לי להמשיך את התהליך. לא אלאה את ביהמ”ש במה
שהמשפחה עברה ואת ההשלכות של המעשים שלי..”.

דיון והכרעה
מתחמי הענישה

בהתאם להוראות תיקון 113 לחוק העונשין, יש לקבוע, בטרם קביעת העונש המתאים, את
מתחם העונש ההולם בקשר לכל אחד מהאירועים בגינם הורשע הנאשם במיוחס לו, כאשר
ראוי להקדים ולציין כי מדובר, בעיני, בשני אירועים נפרדים שיש לקבוע לכל אחד מהם
מתחם עונש נפרד, ולא אירוע אחד, כפי שהציעה התביעה בטיעוניה. אמנם מדובר בעניינו
בשני אישומים של עבירות מין, כאשר ברקע למעשים, כעולה בין השאר מהחלק הכללי לכתב
האישום המתוקן, רצונו של הנאשם לקיים קשר מיני עם צעירים, אלא שאין בין האישומים
קשר או זיקה באופן המצדיק הסתכלות עליהם כעל אירוע אחד. יוזכר, כי קרבן העבירה
באישום הראשון הוא קטין אותו פגש הנאשם במהלך הופעה, ועמו קיים יחסי מין אוראליים
הדדיים, אף בעת שהקרבן היה מתחת לגיל 16. לעומת זאת, באישום השני מדובר בקרבן
עבירה שזהותו אינה ידועה, גילו המדויק אינו ידוע, והמעשים כלפיו בוצעו, בשונה מהאישום
הראשון, באמצעות רשת האינטרנט.
בקביעת מתחמי הענישה בקשר לכל אחד מהאירועים, יש להביא בחשבון כי הערכים
החברתיים שנפגעו בענייננו הם כבודם, גופם ונפשם של הקרבנות, כאשר יש להדגיש כי
האינטרס הציבורי מתחזק שעה שמדובר בקטינים, וזאת בשל הפוטנציאל ההרסני של
השפעת עבירות אלו על מי שזהותם האישית והמינית טרם התעצבה. עוד ראוי לציין, כי
כאשר מדובר בביצוע עבירות מין באמצעות האינטרנט, יש להתחשב גם בחשיפה הגדולה
של קטינים לרשת, הקלות בביצוע העבירות והעובדה שהפגיעה בקרבן נעשית בעת שהוא
מצוי בביתו שהוא מבצרו.

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

כאן המקום לציין, כי במסגרת האירוע השני הורשע הנאשם גם בעבירה של שיבוש מהלכי
משפט, הנשענת על בקשתו בהתכתבות מהקרבן “תמחק אותי”, כאשר בבסיס עבירה זו
ניצב ערך חברתי שעיקרו הגנה על טוהר ההליך המשפטי. עם זאת, מקובלת עליי טענת
ההגנה כי מידת הפגיעה בערך חברתי זה היא, בנסיבות הכוללות של האירוע, היא נמוכה
מאד.

אשר למדיניות הענישה הנהוגה, הגישו הצדדים פסיקה מגוונת המצביעה על מדיניות
הענישה בעבירות מין בקטינים בכלל, אולם בנסיבות שונות מעניינו. עם זאת, ראוי להפנות,
בקשר לאירוע הראשון, לע”פ 1367/04 משה אלמשלי נגד מדינת ישראל (1.9.04) בו נדון
עניינו של מערער, שהיה כבן 35 והציג עצמו כבן 25, אשר הורשע בעבירה של מעשה סדום
בקטין (שביצע במתלונן שהכיר באינטרנט, אשר היה מתחת לגיל 14, אולם הציג עצמו
בגילאים 15-16) שכלל הבאת האחד את השני לפורקן מיני ללא חדירה. בית המשפט העליון
הפחית את עונשו של המערער ממאסר בפועל למשך 7 חודשים למאסר בדרך של עבודות
שירות לאחר שהובא בחשבון בין השאר כי המערער השתלב בקבוצה טיפולית.

אשר לעבירות מין באינטרנט, ראוי להפנות, למרות הנסיבות השונות מענייננו, לע”פ
6703/13 ניסים כהן נגד מדינת ישראל (16.1.14), בגדרו נדחה ערעורו של נאשם בן 66
שהורשע בעבירות מין שיוחסו לו בשלושה אישומים נפרדים, אשר בוצעו על-ידו דרך רשת
האינטרנט, כלפי שלוש קטינות שונות, אשר שלחו לו לבקשתו ולאחר שהתחזה לנער,
תמונות עירום שלהן, כאשר באחד המקרים כתב המערער לקטינה שורה של מסרים בוטים
שעניינם רצונו לבצע בה מעשים מיניים. מתחם העונש ההולם שנקבע בקשר לכלל המקרים
עמד על מאסר שמשכו 8- 28 חודשים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

אשר לנסיבות ביצוע העבירות נשוא האירוע הראשון, יש להתחשב באופי המעשים המיניים
והעובדה שמדובר בעבירות מין שבוצעו בשתי הזדמנויות שונות כלפי קרבן עבירה הצעיר
מהנאשם בעשרים שנים. עוד יש להביא בחשבון, כנטען על-ידי ההגנה, כי בתחילת הקשר בין
הנאשם לבין הקטין, לא ידע הנאשם כי מדובר במי שהוא מתחת לגיל 16 וכן כי הקשר בין
השניים נמשך אף לאחר הגיעו של הקטין לגיל 16, על כל המשתמע מכך. עם זאת, העובדה
שנודע לנאשם מפורשות כי מדובר בקטין מתחת לגיל 16 והוא לא הפסיק הקשר באופן מיידי
פועלת לחובתו. בהתחשב בכל האמור, סבורני כי מתחם העונש ההולם עומד על מאסר
שמשכו 9-20 חודשים.

אשר לנסיבות ביצוע העבירות נשוא האירוע שני, יש להביא בחשבון את אופי המעשים,
שבוצעו כאמור באמצעות תכנת הסקייפ, כאשר יש לזכור כי קרבן העבירה, אשר גילו המדויק
אינו ידוע, פשט את חולצתו לבקשת הנאשם וכי המעשים הופסקו כאשר הקרבן ציין בפניו כי
חושש מהקשר וכי הנאשם מבוגר עבורו. בנסיבות אלה, יעמוד הרף התחתון של מתחם
העונש ההולם על מאסר מותנה לצד צו של”צ והרף העליון על מאסר למשך 10 חודשים.

האם קיימים שיקולי שיקום בעניינו של הנאשם?

כעת, לאחר שנקבעו מתחמי הענישה, יש להמשיך ולדון בטענת ההגנה לפיה יש לראות
בנאשם כמי אשר “השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם” במידה המאפשרת חריגה
מהמתחמים מטעמים של שיקום, כפי שמאפשר סעיף 40ד(א) לחוק העונשין.

בהקשר זה, יוזכר כי החל מחודש נובמבר 2014, לפני כשנה, השתלב הנאשם בקבוצה
טיפולית ייעודית לעברייני מין בשירות המבחן, מגיע בקביעות ובהתמדה לקבוצה, וכי על אף
קשיים שפורטו בתסקיר, התרשם השירות כי ההליך הטיפולי מסייע לו לבחון את חלקיו
הפוגעניים, לזהות מצבי סיכון ולרכוש כלים להתמודדות מקדמת במצבים אלו. כמו כן, שירות
המבחן, בתום קשר ממושך במסגרת צו פיקוח מעצר, מעריך כי ביכולתו של הנאשם להיתרם

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

מההליך הטיפולי באופן שיסייע בצמצום רמת המסוכנות וכי קיימים סיכויי שיקום לגביו. עוד
יוזכר, כי גם בחוות הדעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות צוין כי הנאשם השתלב בטיפול
ייעודי וכי הוא “משתף פעולה באופן חיובי” וכן כי נראה שההליך המשפטי מהווה עבורו גורם
מתריע ומציב גבולות. גם העובדה שמשפחתו של הנאשם מודעת למעשים, תומכת בו ומלווה
אותו לאורך ההליך, תומכת במסקנה בדבר קיומם של סיכויי שיקום לגביו.

לאור המקבץ האמור, דומני כי ניתן לראות בו כמי שיש סיכוי של ממש שישתקם באופן העולה
בקנה אחד עם הוראת סעיף 40ד(א) לחוק העונשין.

קביעת העונש המתאים

משנקבעו מתחמי הענישה ההולמים ונקבע כי ניתן לחרוג מהם מטעמים של שיקום, יש
לקבוע כעת את מידת החריגה ואת עונשו של הנאשם, כאשר יש להקדים ולציין כי החלטתי
לגזור על הנאשם עונש אחד כולל בקשר לשני האירועים, העוסקים שניהם בעבירות מין
בקטינים. בקביעת העונש הכולל, יש להביא בחשבון את הנסיבות הבאות: ראשית – נטילת
האחריות מצידו של הנאשם היא בעלת משקל של ממש, במיוחד בעבירות מהסוג הנדון,
וזאת בין השאר מן הטעם שיש בה כדי לחסוך את עדות קרבן העבירה בבית המשפט. שנית
– נסיבותיו האישיות של הנאשם, שפורטו בהרחבה בתסקיר ואשר עליהן העידה גם אחותו
במסגרת הטיעונים לעונש, ובכלל זה מצבה המורכב של אמו והעובדה שהנאשם מסייע
ומטפל בה, נלקחות בחשבון בשלב הנוכחי. גם העובדה שהנאשם בא מרקע נורמטיבי, שכלל
בין השאר שירות כקצין במשטרה, מובאת בחשבון, במיוחד לאור השלכותיו הטבעיות של
ההליך הפלילי על עיסוקו הקודם של הנאשם ועל מהלך חייו. שלישית – היעדר עבר פלילי
מכל סוג. רביעית – העובדה שהנאשם היה עצור תקופה ובהמשך נתון תחת תנאים מגבילים
נלקחת בחשבון, במיוחד כאשר אין בכוונתי להורות על קיזוז ימי המעצר מהעונש שיוטל.
חמישית – המלצת שירות המבחן, שבאה לאחר אבחון ממושך, להטלת ענישה מוחשית
בדמות עבודות שירות, לצד מאסר מותנה ומבחן, היא בעלת משקל בעת קביעת העונש

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

הכולל. שישית – בקביעת עונש אחד כולל בקשר לשני אירועים, יש להביא בחשבון את ריבוי
העבירות, כמו גם את תדירות ביצוען, כאשר יש לזכור כי האירוע הראשון מתייחס לשנת
2012 והאירוע השני לשנת 2013. מקבץ הנסיבות הנ”ל הביאני לכלל מסקנה כי העונש הכולל
המתאים לנאשם הוא זה אשר הומלץ על-ידי שירות המבחן.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:
מאסר למשך 6 חודשים בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוות דעת הממונה
על עבודות שירות מיום 14.10.15. עבודות השירות תבוצענה במועצה דתית
אשקלון ותחלנה ביום 3.1.16. הנאשם יתייצב במועד הנ”ל עד השעה 08:00
בפני הממונה על עבודות שירות.
7 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא לעבור עבירה בה הורשע או כל
עבירת מין אחרת.
צו מבחן למשך 18 חודשים. הובהר לנאשם, כי הפרת הצו או ביצוע עבירה
במהלכו עלולים להביא להפקעתו ולגזירת הדין מחדש.
ניתן צו כללי למוצגים. הפלאפונים שנתפסו ברשות הנאשם, יוחזרו לידיו.
המזכירות וההגנה ישלחו העתק מגזר הדין למרכז להערכת מסוכנות מינית, לשירות המבחן
ולממונה על עבודות שירות.
ככל שהופקד פיקדון בתיק על ידי הנאשם ובהעדר מניעה על פי דין, יש להחזירו לידיו או
לגורם אחר לפי בקשת הנאשם.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

18 נובמבר 2015

זכות ערעור לבית משפט המחוזי בתוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ו’ כסלו תשע”ו, 18/11/2015 במעמד הנוכחים.

צחי עוזיאל, שופט
סגן נשיא

התובעת: אבקש עיכוב ביצוע עד למתן פס”ד בערעור.

הסניגורית: אבקש לבטל את תנאי השחרור. לגבי העיכוב ביצוע, אנו מתירים לשיקול דעת
ביהמ”ש. אבקש שיוחזרו לו שני טלפונים שנתפסו שלא קשורים לעבירה, והפקדה בסך 5,000
₪.

התובעת: ניתנו תנאים מקלים ביותר. התקבלה שורה של תסקירים מאוד חיוביים. אי אפשר
להתעלם מהסתירה החזיתית בין הערכת אותו גוף מקצועי שאמון על הערכת מסוכנות לבין
תסקירי המבחן. הדבר מתנהל לאורך זמן לפני כב’ השופטת נועה תבור. אנו עותרים למאסר
בפועל מאחורי סורג ובריח. ככל שהוא היה עצור, כעת נמצא שיש לו מסוכנות בינונית.
המסוכנות לא מתפוגגת כל עוד ניתנת החלטה סופית כיצד ראוי שיסתיימו ההליכים.

הסניגורית: היום חברתי באה ומתעלמת שיש גזר דין. לא ניתן להתעלם ממנו. עבר כברת
דרך, ואין סיבה שהוא ימשיך להיות בתנאים מגבילים.

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

18 נובמבר 2015

החלטה

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, ניתן עיכוב ביצוע לעונש המאסר בדרך של עבודות שירות
למשך 45 ימים.
ככל שיוגש ערעור, יוארך עיכוב הביצוע עד למתן פסק דין בערעור.

בהתחשב באמור בגזה”ד, בעיקר בכל הנוגע להשתתפות של הנאשם בקבוצה טיפולית, לא
מצאתי להורות על הותרת תנאי השחרור על כנם.
עם זאת, הערבויות שהופקדו ונחתמו תישארנה על כנן למשך 45 ימים נוספים, וככל שיוגש
ערעור עד למתן פס”ד בערעור.
ניתנה והודעה היום ו’ כסלו תשע”ו, 18/11/2015 במעמד הנוכחים.

צחי עוזיאל, שופט
סגן נשיא

התובעת: לאחר שקיבלנו את הפרוטוקול, נראה כי מצוין עליו דלתיים סגורות, למרות שהדיון
הוא לא בדלתיים סגורות ויש החלטה בנושא.

החלטה
אכן, הדיון לא נערך בדלתיים סגורות, וניתן לפרסם את גזה”ד.
עם זאת, יוזכר כי ניתן איסור פרסום לגבי פרטי המתלונן או כל פרט אחר שעשוי להביא לזיהויו.
התובעת תמציא החלטה זו לסניגורים.

ניתנה והודעה היום ו’ כסלו תשע”ו, 18/11/2015 במעמד הנוכחים.

בית משפט השלום בתל אביב – יפו

ת”פ 50949-07-14 מחלקה
לחקירות שוטרים – מח”ש נ’ נגר

18 נובמבר 2015

צחי עוזיאל, שופט
סגן נשיא